השאלה שצריכה להישאל היא עד כמה אקולליה חורגת מההתפתחות התקינה. כידוע, בקרב תינוקות או פעוטות, אותו הדהוד של מילים או ביטויים הוא תהליך טבעי המהווה אבן יסוד בהתפתחות השפה והתקשורת: הלמידה בשלבים הראשונים של החיים נעשית הרי דרך חזרה וחיקוי, בעיקר בפן המילולי. אלא התופעה נוטה להיות שכיחה פחות ככל שכישורי השפה של הילדים מתפתחים. כל מקרה צריך להישקל לגופו, אולם בדרך כלל החשד להפרעה מסוג מסוים עולה כאשר הילד מבטא השלמה אוטומטית חזרתית אחרי גיל שלוש [1]. הופעה תדירה שלה בגילים אלו עלולה להצביע על בעיות התפתחותיות, ליקוי בתפקוד המוחי, ליקויי תקשורת (לרבות אוטיזם), הפרעת דיבור וכמובן שגם טיקים או תסמונת טורט ,בהם נעסוק בסקירה הנוכחית.
אקולליה, טיקים ומה שביניהם
אחד הצעדים החשובים באבחון הוא למפות אותם בהתאם לסוגים השונים. אקולליה, מטבע הדברים, משתייכת לקטגוריה של טיקים קוליים – קולות בלתי רצוניים (או במקרה הזה – מילים) המופקים בעקבות תנועת האוויר, במעברו דרך הפה, האף או הגרון: דוגמאות נוספות לטיקים מהסוג הזה הן כחכוח בגרון, קופרולליה (טיקים מסוג קללות) ואחרים. בנוסף לכך, רואים את התופעה כביטוי של טיק מורכב. המדובר הוא בטיק ממושך יותר מזה הפשוט המערב מספר קבוצות שרירים, ולא קבוצת שרירים אחת או איבר בודד כפי שמאפיין טיק פשוט.
התופעה נוטה להופיע לאחר שטיקים אחרים החלו נותנים את אותותיהם. בדרך כלל הטיקים הראשונים שיופיעו בגיל הילדות הם אלו המוטוריים והפשוטים, בהמשך, ועל אחת כמה וכמה במקרה של תסמונת טורט אצל ילדים, הטיקים נוטים להתגבר ולהפוך למורכבים יותר. עם זאת, טיקים קוליים עלולים להופיע גם בשלבים אחרים של החיים, בלי קשר לשאלת ההופעה של טיקים אחרים.
חזרתיות בדיבור אצל ילדים
חזרתיות בדיבור אצל ילדים מתבטאת במגוון צורות מעבר לאקולליה הקלאסית, כאשר אחת התופעות השכיחות היא חזרה עצמית (פליליליה) – בה הילד חוזר על מילים או משפטים שהוא עצמו אמר, לעיתים פעמים רבות ברצף. תופעה זו מתרחשת בשכיחות גבוהה יותר בקרב ילדים עם קשיי שפה והתפתחות, ועשויה להיות מנגנון פיצוי המסייע לילד לעבד מידע שפתי או להשתמש בחזרתיות כאמצעי לוויסות עצמי במצבי עומס או חרדה. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שחזרתיות בדיבור אינה רק תסמין של הפרעה, אלא יכולה לשמש גם כחלון הצצה לתהליכי עיבוד שפה ומחשבה אצל הילד, ובמקרים מסוימים אף מסייעת לילדים עם קשיי תקשורת לבנות גשרים ליצירת אינטראקציה חברתית, גם אם זו אינה תואמת את הנורמות התקשורתיות המקובלות.
היבט נוסף משמעותי בחזרתיות בדיבור קשור לתפקידה בהתפתחות היכולות הנרטיביות של הילד. ילדים הנוטים לחזרתיות מילולית מפתחים לעיתים דפוסי סיפור ייחודיים, בהם החזרתיות משמשת כאמצעי סגנוני וכמנגנון לארגון החשיבה. גישות טיפוליות חדשניות מנצלות נטייה זו באופן חיובי, ובמקום לנסות למגר את החזרתיות, הן משתמשות בה כבסיס ליצירת תבניות תקשורת מורכבות יותר, המתפתחות בהדרגה. טכניקות כמו "הרחבת המבע" ו"הוספת מרכיבים" מאפשרות למטפלים לקחת את הביטויים החזרתיים של הילד ולהעשיר אותם בהדרגה, תוך שמירה על תחושת הביטחון והמוכרות שהחזרתיות מספקת לילד. שיטות אלו הוכחו כיעילות במיוחד כאשר הן משולבות עם התערבויות רב-מערכתיות המתייחסות גם להיבטים הסנסוריים, הרגשיים והחברתיים של התפתחות הילד.
השפעת אקולליה על החווים אותה
כמו טיקים אחרים, בין אם קוליים ובין אם מוטוריים קשה להעריך מראש עד כמה אקולליה המופיעה מפעם לפעם דורשת מענה ישיר. ברוב המקרים, טיקים המופיעים בגיל הילדות צפויים להיות מופחתים ואף לעבור עם השנים, בדרך כלל לקראת סיום העשור השני של החיים. לכן ניתן להבין מדוע הורים רבים מעדיפים להמתין ולראות איך הטיקים מתפתחים לאורך השנים.
שאלה נוספת שעולה בהקשר הטיפולי היא עד כמה הטיקים מפריעים לתקשורת או להתנהלות השוטפת של הילד. סוגיה זו לוקחת בחשבון את תדירות הטיקים, נסיבות ההופעה שלהם וכמובן שגם הרצונות של המשפחה. אקולליה עלולה להפריע ליכולת התקשורתית של הילד, שמתקשה לנהל שיחה או לקיים אינטרקציות יעילות עם הסביבה, ובכך להקשות על התפקוד שלו במצבים שונים (גן ילדים או בית ספר, לימודים וכדומה). מנגד יש מצבים בהם היא מופיעה בתדירות נמוכה ואינה מהווה גורם מפריע מנקודת המבט של הילד או משפחתו.
אקולליה- אבחון הבעיה
אחד האתגרים העיקריים, כאשר מבחינים בתופעה, הוא לנסות למפות את הבעיה. יש צורך לבצע אבחנה מבדלת ואבחון מקיף, בין השאר במטרה לראות האם מדובר כאן בטיקים, בתסמונת טורט או לחלופין בבעיה אחרת. כך למשל אקולליה היא אחד הסימנים המוקדמים המובהקים ביותר לאוטיזם. יש לציין בהקשר הזה שהקשר בין התופעות האלה בהחלט קיים – נמצא למשל שלמעלה מעשירית מהילדים על ספקטרום האוטיסטי מאובחנים גם בתסמונת טורט [2] – אם כי ייתכן כמובן מצב בו הילד משתייך רק לקבוצה אחת מבין אלה. התופעה עלולה להיות חלק מההשלכות של מצבים נוספים, דוגמת סכיזופרניה, דמנציה, אפילפסיה או פגיעה מוחית.
דרכי טיפול
ישנם ילדים רבים שלומדים להתגבר על אקולליה, עם הזמן או בזכות טיפולים שונים, ולנהל תקשורת תקינה כמעט לחלוטין. בהקשר הזה חשוב להדגיש שכיום ההתבוננות בתופעה אינה בהכרח במונחים של התנהגות שלילית שאינה תפקודית. נמצא שיש לה תפקידים תקשורתיים חשובים, לרבות ויסות עצמי, פורקן חושי או שיפור ההבנה המילולית של הילד. עם זאת, בקונטקסט הרחב בו ההפרעה מופיעה סביר מאוד שיעלה הצורך לנסות לתהות על קנקנה של הבעיה, לראות אילו תסמינים אחרים מופיעים ולחשוב האם יש צורך לטפל בבעיה, ואם כן – כיצד.
שילוב בין כמה כלים טיפולים, או אפילו עולמות טיפוליים שונים, עשוי ליצור שלם גדול מסך החלקים שלו ולהפוך את ההתמודדות לפשוטה הרבה יותר עבור כל המעורבים.
איך להפחית אקולליה
את התופעה של חזרה על מילה אצל ילדים ניתן להפחית באמצעות הטיפול הכולל בטיקים, לרבות שיטות טבעיות על בסיס הרפואה הסינית המוצעות במרכז טיקלס: דיקור סיני (עבור ילדים החוששים ממחטים, קיימת אפשרות לדמות דיקור ללא מחטים), התאמת צמחי מרפא סיניים, ביצוע שינויים נקודתיים בתפריט התזונה או באורח החיים וכן הלאה. טיפולים אלה נחשבים ליעילים, לפשוטים לשילוב בשגרת החיים והם אינם טומנים בחובם תופעות לוואי או סיכונים.
טיפול נקודתי
ניתן לציין, כי במקביל עולה בחלק מהמקרים הצורך לטפל בתופעת אקולליה באופן נקודתי וישיר יותר. ניתן לעשות זאת באמצעות טיפולי התקשורת למיניהם, בדגש על קלינאי תקשורת. ישנן טכניקות שונות שעשויות להיות יעילות, לרבות ההתערבות ההתנהגותית Cues Pause Point במסגרתה המטופל מתבקש לענות על שאלה רק לאחר שהשואל/מאבחן מסמן לו לעשות זאת. השילוב של הטיפולים התקשורתיים עם עם טיפולים טבעיים מקשת הרפואה הסינית עשוי להביא לתוצאות מיטביות.
מקורות מידע
1.. Ganos, C.; Orgzai, T.: Schntzler, A.; Munchau, A. (2012). The pathophysiology of echopraxia/echolalia: Relevance to Gilles De La Tourette syndrome.
- Canitano, R.; Vivanti, G. (2007). Tics and Tourette syndrome in autism spectrum disorders.
