פאציאליס/ שיתוק פנים

בחג שמחת תורה האחרון, אוקטובר 2011, חטפתי בפניי שיתוק.

לאחר בדיקות במוקד “מכבי”, ובחדר המיון בביה”ח “שיבא תל השומר”, אובחנתי כחולה פאציאליס (“שיתוק בל”), וקיבלתי טיפול תרופתי בהתאם. הבנתי שהמחלה היא קשה, אך לא תיארתי לעצמי עד כמה, הוירוס, שהתיישב לי על העצב בפניי, שיתק לי מחצית מהפרצוף, עם כל המשתמע מכך. פניי התעוותו, לא יכולתי לאכול בצידו השמאלי של הפה, ולא הצלחתי לשתות ללא קשית וגם זאת רק מזוית הפה, והחיוך היקר לי כ”כ אבד כלא היה. לאחר 10 ימים של טיפול תרופתי (” שלא ממש עזר”) , פניתי לנוירולוג, ד”ר אהרונוביץ, מקופ"ח מכבי, שקבע ללא היסוס להפנות אותי אליך. את מילות השבח שאמר עליך, אשמור לעצמי מטעמי צניעות, ואת מס’ הטלפון שלך אשמור ואפיץ כל חיי. את שיחת הטלפון הראשונה שלנו , בעשר וחצי בלילה שכ”כ הרגיעה אותי , לא אשכח לעולם, וכמובן את הטיפול הראשון בביתי, ואת הטיפולים שאחריו בקליניקה. בצורה שיטתית ומרגיעה הסברת לי מה אני עובר, ואיך אתה מעביר ממני והלאה את הפאציאליס. לא אשכח בחיי את הרגע בו מבלי לשים לב, חזרתי לשתות מכוס, את ההתרגשות הגדולה שאחרי, ואת שיחת הטלפון המאושרת איתך, לאחריה.
התרגלתי למחטים (האמת, לא כואב בכלל) ולמוקסה (גם הריח לא נורא בכלל). קשה לתאר את הנחת העצומה לראות את תווי פניי שבים אט אט לכשהיו. כשפגשתי אנשים שראו אותי במחלתי, בה מיעטתי אם בכלל לצאת מהבית, מגיבים למראה פניי ששבו לצורתם המקורית, הבנתי שהצלחת והגדול. באמת, שאני מחכה לשמוע על מישהו עם פאציאליס, כדי להמליץ לו עליך – כי אנשים כמוך אין הרבה, ואת יכולותיך צריך להכיר לכולם!
גולן היקר,
אני באמת מעריך את עבודתך ומסירותך ומוקיר לך תודה גדולה עליהן. החזרת לי את פניי, את החיוך, את שמחת החיים ואת כל מה שאיבדתי עם הפאציאליס. בענף המוסכים, מוענקת לטובים שביהם “תעודת אומן”. אין לי ספק שבתחומך, גם אתה ראוי לאחת שכזאת.

בתודה והערכה עצומה
שלומיק כהן, גבעתיים

פאציאליס/ שיתוק פנים